• אייקידו – קינומיצ’י

    “הדרך להרמוניה עם האנרגיה”. אייקידו נוצרה ופותחה ע”י מוריהי אואשיבה (Morihei Ueshiba), המכונה בקרב תלמידיו “או-סנסיי“, המורה הגדול, בין שנות ה-20 לשנות ה-60 של המאה העשרים. היא מוגדרת על-ידי אחד מתלמידיו של אואשיבה כשילוב של אומנויות לחימה קלאסיות שונות בהן התמחה עם תרגול הדומה במהותו ליוגה, בה מטרת התרגול היא חיבור לסובב אותנו.

    בתחילת דרכו נדד אואשיבה ברחבי יפן ורכש ידע וניסיון באומנויות לחימה עתיקות, בעיקר באומנות לחימה הנקראת “דאיטו ריו אייקי ג’וג’יטסו”, אותה זכה ללמוד מהמורה הראשי של השיטה באותה תקופה, טקדה סוקקו. לקראת סוף שנות ה-20, לאחר שרכש מיומנות באומנויות אלו, ששימשו כבסיס הטכני ממנו צמח אייקידו, קיבל סגנון הלחימה של “או-סנסיי” כיוון יחודי בעקבות חשיפתו לדת האומוטו-קיו (Omoto-Kyo), שאחד ממייסדיה – מורהו הרוחני של אואשיבה – אוניסאבורו דגוצ’י, הוא זה שהעניק לשיטה את שמה – אייקידו.

    slideshow_img____________________

    אייקידו נחשבת אומנות לחימה (Budo), ולמתבונן מבחוץ אכן מזכירה צורת התרגול בה אומנויות לחימה קלאסיות בהן מדמים מצב קרב בין יריבים. אך במהותה אייקידו הינה אומנות לחימה פנימית, ומטרתה: “הדרך להתפתחות גוף ונפש, לשם יצירת חברה טובה יותר”. ישנה נטייהה במערב לתרגם את המונח BU כ”לחימה”, אך למעשה המילה הסינית המייצגת מונח זה היא שילוב בין סימן המסמל “נשק” ובין סימן המסמלל “עצור”. אייקידו במשמעותו העמוקה יותר שואף לפתרון רחב מעבר לשימוש בטכניקה זו או אחרת על מנת לעצור התקפה, כזה שיעקור מןן השורש את המניעים לשימוש בכוח ובאלימות, שרובם ככולם נובעים מחוסר הבנה ומחוסר בתקשורת, פרי העולם המודרני על שלל טרדותיו,, מתחיו ו”נימוסיו”.

    aikido

    בדומה לאמנויות לחימה יפניות רבות, האימון באייקידו כולל פן פיזי ופן מנטאלי. הפן הפיזי של האימון כולל שיפור הכושר הכללי, גמישות,, קואורדינציה וסיבולת לב-ריאה לצד עבודה על טכניקות הגנה והתקפה ותיאום בין בני זוג. הפן המנטאלי – בו מתגלמת הלחימה האמיתית – הוא למעשה המלחמה בעצמנו, ליתר דיוק בדרך בה אנו רגילים לתפוס את המציאות ואת הסובבים אותנו – קרב שהמנצחים בו זוכים לשלווה פנימית. זהו האייקידו.

    דרך הלימוד במרכז מכילה בתוכה  רעיונות מרכזיים משני מקורות: 1) האייקידו המסורתי; 2) אמנות הלחימה הסינית טאי צ’י צ’ואן. התרגול מתבצע בעיקרו דרך עבודה בזוגות, במטרה ליצור תנועה הרמונית ומתואמת בין בני הזוג, המייצגים את האיכויות ין ויאנג. הכוונה הינה ליצור מעגל אחד משותף, המעגל הבראשיתי, המכונה בסינית “וו-צ’י” (Wu Chi), כאשר על כל אחד מבני הזוג השותפים לתרגול  לתרום לתנועה המשותפת ולהשלים את תנועת האחר לכדי תנועה הרמונית אחת. למרות שימוש בטכניקות לחימה ובדימוי מצבי קרב, האדם שעומד ממול איננו נתפס כיריב נגדו נלחמים ואותו צריך לנצח, אלא כבן-זוג וכשותף לתנועה ולדרך. התרגול, על כן, הינו רך, זורם ועגול, תוך שמירה על שלומו של בן הזוג והימנעות מפגיעה בו. השיטה הנלמדת בבית הספר הינה יחודית ברכותה ובכך שהיא איננה מחייבת גלגולים או נפילות. היא מדגישה שימוש מתואם בתנועת הגוף כולו, שחרור, גמישות וסיבולת ומפתחת יכולת לשחרר גוף ונפש גם במצבי מתח וסכנה. האמנות נלמדת דרך טכניקות מסורתיות של לחימה שמקורן בג’ו-ג’יטסו העתיק ובאייקידו המסורתי, וברמות גבוהות אף ניתן להשתמש בהן במצבי לחימה. בגלל אופיה המנטלי של השיטה והעיסוק בהבנת הרעיונות הפילוסופיים שבבסיסה, היא בדרך כלל מתאימה לבוגרים מגיל 30 ומעלה.